ציפור הנפש

מקור שמו של הספר בביטוי "ציפור הנפש", אך הספר מעניק לביטוי משמעות מילולית, שונה מזו המקובלת.
מסופר בו על "ציפור הנפש", ציפור שנמצאת בתוך נפשם של בני אדם ומרגישה את מה שהם מרגישים.
הציפור מייצגת את הנפש, שעל פי הסיפור למרות שאף אחד לא ראה אותה, אין לאיש ספק שהיא קיימת.

או על פי הניסוח בסיפור:
בתוך הגוף, עמוק עמוק, שוכנת לה הנפש. איש עוד לא ראה אותה, אבל כולם יודעים שהיא קיימת. ועוד אף פעם, אף פעם לא נולד אדם שלא הייתה לו נפש. כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים ואינה עוזבת אותנו- אף לא פעם אחת- כל עוד אנו חיים. בדומה לאוויר, אותו נושם האדם מרגע הולדתו ועד לרגע מותו.

ציפור הנפש בנויה מגרות מגרות, אשר רק היא יכולה לפתוח אותן. כל מגרה מייצגת רגש, שברגע שהמגרה שלו נפתחת הוא מתפרץ. על פי הסיפור "לפעמים יכול האדם לבחור לעצמו ולסמן לציפור אילו מפתחות לסובב ואילו מגרות לפתוח. ולפעמים זוהי הציפור שמחליטה בשבילו." ציפורי הנפש שונות ולכן אופיים של בני האדם שונה. הספר מסתיים בהמלצה להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו.