!PSST, HEY, YOU

סרטון זה זמין רק למנויות המועדון של אמא מאמנת

שנהנות מגישה מלאה לסרטונים והמלצות מגוונות לדרכי פעולה והתמודדות חכמה
עם סיטואציות הוריות מגוונות ומורכבות, באופן מעשי, פשוט ויומיומי.

עדיין לא מנויה?

מטרת השידור: איך לחיות בעולם בו גיימינג בהכרח יהיה חלק ממנו?

מנחות השידור : יעל מן שחר ואפרת לקט

כשיש לנו ההורים מידע וידע, יש לנו יכולת להחליט איזו פעולה לנקוט כדי להגן על הילדים שלנו מפני הנזק הפוטנציאלי בשימוש לא מידתי במסכים ובפרט בגיימינג.

כמו שכשילד צעיר מסתכן בריצה אל הכביש ולנו ברור שיש לנקוט פעולה, לתפוס אותו בידיים (גם אם זה בחוזקה, אפילו בליווי של צעקה) משום שהסכנה ברורה לנו, כך גם השידור הזה, תפקידו לעזור לנו ההורים להכיר את הנזקים הפוטנציאליים בגיימינג ובשימוש במסכים ולהגן על הילדים שלנו מפניהם.

מה ההבדל בין משחק מחשב לגיימינג?

הצענו שני קריטריונים להבחין בין משחק לבין משחק שעלול ליצור תלות של הילד:

  • למשחק יש סוף וכשמגיעים אליו הוא מסתיים
  • המזחק אינו כולל אינטראקציה עם שחקנים נוספים במקביל

משחק שיש לו פוטנציאל התמכרות הוא משחק שיש בו מעורבות ועוררות גבוהה שקשורה ב״שכבות״ שנוצרות ויוצרות עניין, החל מבחירת צבעים נועזים, רכישת כלים להתקדמות, צ׳אטים עם שחקנים נוספים, יכולת לרכוש דמות (כזו שהילד רוצה להיות) מוסיקה וקולות ואינסוף שלבים. ככל שהמשחק מכיל כמה שיותר ״שכבות״ כאלה, כך פוטנציאל ההתמכרות אליו עולה.

גיימינג וריכוז:
* הילד נראה מרוכז ונדמה לנו כי הוא  מצליח להגיע למצב של ״זרימה״ (FLOW)

  • זו אינה טעות – בגוף השחקן משתחררות רמות גבוהות של דופמין (הורמון העונג) שמאפשר עניין, הנאה ומתוך כך גם ריכוז אבל הדופמין שמשתחרר בגופו של השחקן הוא סינטטי (לא טבעי) ולכן נוצר לופ של שחרור מוגבר של דופמין -השחקן נראה מרוכז – השחקן חווה ירידה מהירה של ההנאה – ירידה במצב הרוח המלווה לעיתים גם בקושי להתרכז במשימה הבאה.
  • ההמלצה האימונית: הגבלה של זמן משחק שלמעשה יוצרת ״סוף״ למשחק אינסופי. גם במחיר של הבעת תסכול של הילד.

גיימינג וזיכרון
* המשחק ״מרדים״ את החלק במוח האחראי לזיכרון לטווח ארוך (היפוקמפוס).

  • זיכרון הוא צומת מרכזי במוח שהכל עובר דרכו וככל שנאמן אותו פחות, נתקשה בהפעלת האונה הקדם מצחית שם מתקיימים תהליכי קבלת החלטות ומיומנויות ניהול אחרות שזקוקות בין השאר גם למיומנויות זיכרון.
  • גם במשחקים הכוללים יכולת ניווט והתמצאות, המחקרים מתחלקים לכאלה ששוללים את התפתחות יכולות הניווט בחיים האמיתיים או כאלה שלא מתייחסים לכך.
  • שעת ניווט במשחק כמו ״חפש את המטמון״ שווה להמון שעות ניווט במשחק מחשב.
  • יכולות נוספות כמו: תיאום עין – יד, מהירות תגובה ועוד אכן משתפרות במהלך משחק מחשב נשאלת השאלה האם נרצה שהילד שלנו יתאמן בשיפור היכולות האלו דווקא בדרך הזו, על מחיריה?
  • צפיה בגיימר, טוב ככל שיהיה היא צפיה פאסיבית ועוד פחות טובה מלשחק.
  • ההמלצה האימונית: צפיה משותפת בגיימרק משחק ותיעוד הלמידה באופן אקטיבי, בהובלת ההורה ובאמצעות שאילת שאלות. (מה למדת? איזה מהלך הרשים אותך? למה דווקא הוא? וכו)

גיימינג ושינה

  • איגוד הבריאות העולמי ממליץ להתרחק ממשחקים ומסכים שיוצרים הפרשה מוגברת של דופמין (מידת מעורבות גבוהה) כשעתיים לפני השינה
  • האדרנלין המופרש בעת משחק יוצר עוררות מוגברת בשרירי השחקן ובהיבטים רגשיים, ולכן יש קושי להירדמות ופגיעה באיכות השינה שאחד הסימנים שלה הוא שקל להעיר את הילד
  • השינה העמוקה, Deep sleep נפגעת כתוצאה מכך ונפגעת היכולת של הגוף לפרק מתוכו את הקורטיזול (הורמון הלחץ)
  • ההמלצה האימונית : הטענת המסכים הקטנים (מסכי המשחק) מחוץ לחדר השחקן, יצירת תיאום ציפיות להפסקת משחק שעתיים לפני השינה.

גיימינג ומערכות יחסים

  • מערכות היחסים שהילד מקיים במשחק נעדרות אלמנטים חשובים שמתקיימים במערכות יחסים בעולם האמיתי:
    עלול להיווצר קושי ביצירת קשר עין (אינטימיות)
    2. 30% מהתקשורת שלנו קשורה ב״מה״ שאנחנו אומרים ואילו 70% ממנה היא ב״איך״, טונציה, מימיקות וכו. משחקי מחשב משאירים את ה״מה״ והפרשנות של השחקן קשורה במצבו הרגשי. שחקן מדוכדך, יפרש תקשורת באופן שאינו מיטיב איתו.
  • עלולה להתקיים פגיעה ביכולת האמפתית של הילד כתוצאה מכך.
  • היכולת של השחקן לערוך את עצמו בהודעות שהוא שולח, בתמונות שהוא מעלה, בעובדה שכשהוא משחק בעצם ״אוואטר״ שלו משחק, עלולה לפגוע בתחושת הביטחון לפתח מערכות יחסים אמיתיות שם לא ניתן לערוך מסרים או עריכה עצמית מכל סוג אחר.
  • חשוב לקחת בחשבון שיש יוצאי דופן ואם השחקן מאוזן עם מערכות יחסים חבריות בחיים האמיתיים ומצליח לקיים אינטראקציות חבריות שאינן סביב מסך – זה סימן מעולה!
  • ההמלצה האימונית: ליצור עם הילד זמן 1 על 1 ובו לקיים איתו שיחות על החלומות, השאיפות, ההתמודדויות שלו (במיוחד בימי קורונה), עודדו את הילד לארח חברים למסיבת פיג׳מות או להכנת פיצה או לכל מטרה אחרת, קחו בחשבון שהילד עלול להעדיף את המשחק במחשב – אתם ההורים וזו משימה שרשומה על שמכם – כדי לאזן ולהרוויח את הטוב מכל העולמות.

גיימינג ומצב הרוח

  • המשחק משפיע על ההנאה של השחקן משום שמופרשים אנדרופינים, הם אחראים על הנפש ועל החשק לאכול, השחקן עלול לחוש חוסר תיאבון
  • אנחנו עלולים לראות ירידה בחשק לאכול או אכילה כפיצוי לעצבות והדכדוך שהילד חש בירידה של השפעת הדופמין כשהמשחק מסתיים
  • בתום המשחק אנחנו עלולים לראות דריכות, תזזיתיות או התנהגות שנראית כמו ״קריז״, חשוב שתסבירו לילד שזו אחת מתופעות הלוואי של המשחק כדי שיוכל לשתף אתכם פעולה בפעם הבאה שתגבילו את שעות המשחק.
  • חשוב לשים לב לשקיפות – לילדים יש יכולת להציג תמונה טובה ש״הכל בסדר״ בעודם נסגרים בתוך החדר.
  • ההמלצה האימונית: כנסו אל החדר, שבו לדבר, התעניינו בשלומו של הילד, חבקו אותו (זה משחרר דופמין), שבו לידו (זה משחרר אוקסיטוצין – הורמון האהבה ), התעניינו בו וצרו איתו קשר עין – הוא זקוק לזה, הוא זקוק לזמן אתכם כדי לדעת שהוא חשוב לכם, גם אם הוא כועס שהגבלתן, הפרעתם או אתם לא מבינים כלום. הוא רק ילד…

שאלות ששאלתן בשידור:

מה שונה בין ילדים שמתמכרים לגיימינג לבין ילדים שפשוט משחקים
המדדים שבאמצעותם תוכלו לדעת:
– האם הילד מקיים פעילויות נוספות? ספורט, צופים
– האם הילד מקיים אינטראקציות חברתיות אחרות?
– האם הוא מאבד עניין במפגשים או בתחומים אחרים שעד כה הלהיבו אותו?
– האם השיקול שלו אם להצטרף לפעילויות משפחתיות או אחרות קשור לעובדה שיש או אין קונסולה / אפשרות לשחק?
איך אפשר לדעת האם הילד שלי מכור או שהוא סתם אוהב לשחק?
נתנו כמה סימנים לזיהוי, אלה לא כל הסימנים ונדרש יותר מסימן אחד וגם אז – לא להיבהל – יש מה לעשות ויש איך לתקן – קחו עזרה! (כל אחת מהמאמנות של אמא מאמנת יכולה לסייע לכם)
1) הילד מנסה להסתיר את ההתמכרות
2) ההתנתקות לא עוברת בשלום לא משנה איך היא נעשתה, אנחנו נראה עצבנות / כעס / או מופעים שמזכירים ביטויים של חרדה
3) הימנעות  – הילד לא ישתתף במצבים בהם אין לו אפשרות לשחק
4) אובדן חשק לסביבה  דברים שאהב לא מעניינים אותו בכלל (*מתבגרים)
5) איבוד תיאבון

מהם הכלים שהורים יכולים לעשות בבית כשהילד נחשף לגיימינג או שכבר נמצא עמוק בפנים?
– שחרור דופמין באמצעים אחרים – שיחה + קשר עין וגם חיבוק ומגע
– עבודה על שיום רגשי (מאמנת מנבחרת אמא מאמנת יכולה לסייע)

  • לעודד הזמנה של חברים / אינטראקציה עם חברים / משחקים עם חברים
    – לעודד פרוייקט מבוסס חוזקות – ניתנה דוגמא בשידור על פי גיל הילד ותחומי העניין שלו (פרוייקט כזה מייצר שחרור דופמין באופן טבעי ואיכותי)
    – תקצוב זמן – אם למשחק אין זמן אנחנו יוצרים את מסגרת הזמן (בדומה להגבלת ממתק )
    – מעורבות – משחק חדש – ההורה צופה יחד עם הילד
    – אם בא אליו חבר – דחיה של זמן המשחק לסוף המפגש החברתי
    – כל 30-40 דקות – ליצור וללמד את הילד לקחת הפסקה
    – לוודא פעילות גופנית מספיקה לאורך השבוע
    – לעודד לשמר תחביבים וחברים
    – להסביר לילד את מה שקורה לו אחרי הצפיה – אתה עצבני, טרוד – כדי לאפשר לו לקחת אחריות על משך זמן המשחק

בנימה אישית ,
תנו כבוד לאינטואיציה שלכם,
נסו לחשוב מה מכל מה שהצענו לכם כידע אתם מקבלים ונוקטים בפעולה כדי ליצור שינוי.
ילדים מתבגרים נראים לפעמים כאילו הם כבר לא זקוקים לנו ההורים (וזה בדיוק הזמן שעלולה להתחיל התמכרות) אבל הם הכי זקוקים לנו!
הם זקוקים לקשר איתנו, מאוד!

אנחנו יודעים שבהמשך הדרך, חלק מזיכרונות ילדות של אנשים מבוגרים זו דווקא ההתעקשות של ההורים שלהם שיאכלו בריא, הם לא נהנו מזה כילדים אבל למדו להעריך את זה כאנשים מבוגרים – אני יכולה להבטיח לכם שגם כשהילד שלכם יביע תסכול, אכזבה, פגיעות וכעס עליכם ועל זה שאתם מגבילים או מסייגים את זמן המשחק, כל עוד זה נעשה בתוך שיחה ומתוך דיאלוג וכבוד לצרכים שלו אבל בשמירה עליו, הוא יכיר לכם תודה, וזה לא ייקח המון שנים הלאה.

נתראה בשידור הבא,

יעל ואפרת

אהבת? שתפי:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email